הרמה הבאה תבוא בוודאות
נתפס, אני מודה בזה: אני אוהב להמר במחשב. לא מוגזם, אבל לפעמים במשך חצי שעה בעולם מקביל וירטואלי אני מרגיע להפליא. אולי זה קשור למשחקיות הבלתי מרוסנת שלי, זה אומר: אני אוהב לשחק בלהט. וזה נכון. בין אם משחקי לוח, קלפים או קוביות שטופלו בשולחן או ביליארד ובועט שלא כל כך תרבותי בפאב. לעולם לא הייתי הולך לפאב שבו אתה פשוט יושב ליד הדלפק ומדבר. או לשתות. אגב, משחקי שתייה הם אחת מקטגוריות המשחק הבודדות מלבד משחקי תפקידים שאני לא יכול לנצח מהם דבר. אבל בחזרה לנושא: משחקי מחשב.
בשנת 1973 מצאתי מתנה בגודל קופסת נעליים מתחת לעץ חג המולד. זה לא רעש כשנענעתי והתאכזבתי עוד לפני הניתוק. ברור שזו לא הייתה עוד ערכת לגו ולכן לא ניתן היה להיחשב כמתנה מלאה עבורי. עם זאת, אכזבתי התלהטה במהירות, כאשר מתחת לנייר העטיפה התגלה קופסה בצבע בהיר. היה ניתן לראות שלטים מוזרים, מסתוריים, קסומים ובעיקר: חשמליים. כל העניין התגלה כאחת מקונסולות המשחק הראשונות, כביכול, האב הקדמון הגדול של פלייסטיישן, אקס-בוקס ושות '. אבי חיבר את הקונסולה עם הטלוויזיה השחורה-לבן שלנו והנס עבר את שלו.
הגרפיקה הבסיסית של מגרש משחק מלבני עם קו מרכז ושני קווים אנכיים קצרים מימין ומשמאל הופיעה על המסך. אלה היו שני "מחבטי הטניס" שניתן להזיז מעלה ומטה בעזרת ידית. בתחילת המשחק הגיע כדור טניס? בצורה של נקודה מרובעת זוהרת במשחק, מימין לשמאל? אה, מה אני בכל זאת מספר? הגדולים יותר יודעים זאת ממילא והצעירים יותר כנראה לא מאמינים לי. בכל מקרה הייתי מרותק. לפחות עד שבחוץ נמס השלג ויכולתי שוב להפוך את הגן העצום שלנו לא בטוח.
היו צריכות לחלוף שש שנים עד שהיה לי ניסיון שני בהגדרת המשחק שלי במשחקי מחשב. בשנת 1979 מחשבים אישיים היו עדיין אוטופיה רחוקה, אך בחדר האחורי המעושן של חנות השבבים היחידה בכפר, העתיד כבר הגיע. שם, נערי הכפר החזקים למחצה הימרו על מכונות מזל גבוהות לגבר, קלאסיקות הארקייד כמו "דונקי קונג?" ואסטרואידים?. לציון הגבוה הגבוה ביותר של החודש, הבעלים קפץ 40 ציונים עצומים, כך שהמקום היה תמיד מלא. בפרס הזוכה יש סדירות יפה שמרטין ק '(ידוע לך כבר) שקית. היה לו תמיד כסף לשחק איתו, מכיוון שהוא גנב את השטרות של סבתו עם 5 סימנים, שהיא הסתירה בין דפי התנ"ך שלה. אבל זה סיפור אחר? אני רק יודע שמרטין ריצה מאוחר יותר עונש נעורים ארוך יותר בגין גניבת מכוניות. יהיה זה, תרגול מוקדם.
אחר כך עבר שלב התנזרות ממושך שהסתיים בפתאומיות בשנת 1996 כאשר חברתי לחדר קנתה את הפלייסטיישן החדש לגמרי. פתאום הכל נגמר? לקפוץ ולרוץ? ושועל המדבר? התרסקות בנדיקוט? קפץ דרך הסלון שלנו. מאז היה לי המחשב האישי הראשון משלב האלף, בחנתי כמה משחקים טובים ורבים רעים. יש לי כמה רשעות על המצפון וגם אצל יורים מגוף ראשון כמו "שביתת נגד?" לפחות יש לי מבט. אם אני משחק היום משהו, זה בדרך כלל סימולטור טיסה מכובד או משחק מירוץ מכוניות בשם אספלט 8 ?. זה לא חסר אירוניה מסוימת, מכיוון שאין לי טיסה או רישיון נהיגה. ואז עצור ליד המחשב, בכל מקרה הוא בטוח יותר.
לפעמים אפילו הארוס הטוב מכולם (מי יודע את מי שאני מצטט כאן לפחות בגישה, אנא כתוב את זה בתגובות, זה נותן נקודות בונוס ברמה הבאה) ואני ביחד משהו במחשב האישי. כן, זה עובד. שנינו אוהבים את מה שמכונה "משחקי אובייקט מוסתר", שם עליכם לפתור חידות ותמונות חיפוש רבות, או משחק מציאת מילים שנקרא? תולעת ספרים ?. אם אתם חושבים שזה לא כיף ביחד, נסו את זה כזוג.
הגעתי לנושא זה שלשום, כשהבטתי מעבר לכתפו של ילד בן עשר ברכבת התחתית. בתצוגת הסמארטפון שלו, דמות הרסנית למראה עם חרב ענקית עברה בעיר הרוסה לא פחות הרסנית למראה, ערפה זומבים בכל שנייה (לפני שהמתים אפילו נערפו?). הופתעתי ששום דם לא התפוצץ מהמכשיר. הייתי צריך לחשוב על 1973 ועל נס חג המולד שלי בגרפיקה דו מימדית בשחור-לבן ושמחתי שהזומבים האלה עברו עלי ואת ילדותי. ובעצם רציתי לכתוב משהו על הסכנות שבמשחקי מחשב ולתת טיפים, ו? אה, מה קורה? אני עושה סיבוב ביגואר החדש שנרכש. וירטואלית, כמובן.
