מדוע אנו שונאים כל כך?
אנו שונאים את עצמנו, אנו שונאים אנשים אחרים, אנו שונאים אנשים שונים, אנו שונאים מרק פושר, אנו שונאים את התור בקופאית בסופרמרקט ועוד ועוד. שנאה נמצאת בכל מקום. אתה יכול לשכוח את כל מה שסביבך, שנאה הופכת אותך לחסין עכשיו. יש לו צדדים רעים וטובים.
שנאה היא תחושה מאוד חזקה. זה חשוב כמו אהבה. פשוט לא כל כך פופולרי. אם אני שונא, אני מקבל אוריינטציה. אם אני שונא, אני מציב גבולות. אני מדבר על שנאה מודעת. דוגמא: ברכבת התחתית אני מסתובב לעתים קרובות על ידי אנשים, כשהתרמילים שלהם על הגב. אני יודע שהם לא יכולים לשפוט מה התרמיל שלהם עושה. אחרי הפעם העשירית אני שונא את ההתקפה הזו. כן! אני חושב משפט מגניב, למשל בבקשה השתמש במראה אחורית לתרמיל שלך בעתיד. זה פשוט דפק אותי.? כמובן שהייתי רוצה לרוץ בחזרה. אבל האם אני משכיל היטב?
באמת רע הוא שנאה לא מודעת. למה? הוא שובר את השונא. אני אף פעם לא שוכח איך אישה מסקסוניה צרחה בראיון טלוויזיוני עיניים: על הפליטים לברוח מייד, אין להם עסק בארצנו, יברחו עם זה !? שנאה כזו היא חולה. האישה חוותה ושכחה דברים איומים בחייה. אבל הפחד וחוסר האונים עדיין בתוכה. היא זקוקה לשעיר לעזאזל כדי להתמודד עם זה. והפליטים הם ההזדמנות האידיאלית לכך. היא לא מכירה אף אחד מהם באופן אישי ושונאת אותה מהיום הראשון.
אפילו ב- TheFruitAndFlowerBasket ובקהילות אינטרנט רבות אחרות יש שנאה. למה זה? בטח בגלל שאתה לא מסתכל, באופן אישי לא מכיר ולא מצליח להשיג זכות אחת על הפנים. אתה יושב בנוחות על המחשב ומקלח הערה מגעילה או שאתה שובר טיפ בשיחות בדיחות עלובות (109 תגובות קיבלו פעם מישהו למנת ביצי החרדל המזיק שלו, זו זדון בלי סוף!). אתה יכול פשוט להתחיל עם השנאה, התחושה החזקה הזו. זה עושה ממך משהו. אתה לא איזה אדם יומיומי משעמם, אתה מיוחד לזמן קצר. גם זה שווה משהו.
90% מהפעולות שלנו נשלטות על ידי התחושה. רגשות צצים, כך שהם צריכים להיות בשליטה. זה לא נוח. רק הרבה חוויות גרועות והרבה ביקורת גלויה מצד אנשים אחרים הופכים (אולי) לאדם נעים מתוך מטרד שנאה. קשה לשנות את ההתנהגות שלך. הסיבה: אתה חושב, זה מה שאני, זה מולד, אני צריך להגיב ככה. זה לא כך. שינוי קטן תמיד אפשרי. והכישלונות הם נורמליים. שוב מתקף בי התקף שנאה ואני מתעצבן וכועס, זה בסדר. אני סולחת לעצמי וחושבת: בפעם הבאה אעשה את זה טוב יותר.
